שלושה פעמים מצווים בני ישראל על מחצית השקל ובפרשתנו מצווה עם ישראל על הפעימה  השלישית ובכולם מדגישה התורה שהתרומה תהיה ב'מחצית', מדוע התורה מעוניינת שהתרומות הללו תהיינה בדיוק במחצית 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט', מה יש ב'חצי' שחשוב כל כך דווקא בסכום זה?

בתפילות השבת אנו מתפללים "ישמחו במלכותך… כולם ישבעו ויתענגו מטובך" יש בשובע המזון שאין בהנאה ועונג, ויש בעונג שאין בשביעה, השובע אכן יש בו הנאה מרובה לאחר אכילת תענוגי המאכל, אך יש לו גבול, לאחר שהאדם אכל ושבע ודשן אין ביכולתו להוסיף בתאוותו ולאכול עוד ועוד, הנאת הכל מוגבל היא. העונג לעומת זאת תלוי במלואה של הנפש, תאוות ריבוי הממון למשל איננה יודעת גבול,  אין בה שובע, תמיד אפשר להוסיף לרדוף ולהיות בהול על הממון, יש באסיפה הממון עונג והנאה אך אליה וקוץ בה, כמאמר חז"ל 'יש לו מנה רוצה מאתיים'.

מסיבה זו אנו מתפללים כי אנו קיום מצוות התורה יש ידינו יהיה גם כשובע וגם כעונג, כלומר גם עם סיפוק מלואה של הנפש אך גם עם רצון לעלות במעלות רוחניות נוספות. התורה מודעת לצרכי המוטיבציה וכיצד האדם ידע  להתמודד מול חולשותיו וצרכיו הנפשיים בעיקר כאשר הוא מגיע לפעול ולתת למען האחר, בכדי לפעול למען מטרות אלו נעולות ככל שיהיו הרי שיש צורך בסיפוק ממעשי העבר, והתשוקה אל העתיד. למוטיבציה אכן נדרש כוח רצון ותשוקה אל המושא, אך גם מילוי וסיפוק בכדי לשמר את הרצון לטווח ארוך. (בעל ההפלאה)

החצי ביהדות מסמל את השילוב של הסיפוק יחד עם הרצון לעתיד, התורה נותנת לאדם את התחושה כי בין אם הוא עשיר או עני, לא משנה כמה נתת תמיד עליך להרגיש חצי, מצד אחד סיפוק והרגשתי מימוש עצמי, אך מצד שני רצון לשלמות והוספה בפעולה ובעשיית מעשים טובים, לעולם אל תאמר עשיתי די והותר, ולצד השני אף פעם אל תרגיש ריקן מן המצוות.(חזון איש)

לעת זקנתו של אחד הצדיקים נבצר עליו ללמוד תורה בתמידות כבימי צעירותו, ששאלוהו מדוע נוהרים פניו כתמיד, אמר "כל חיי הרגלתי את עצמי  להרגיש שמחה וסיפוק גם מלימוד תורה הקצר והקטן ביותר, וגם רגעי לימוד הקטנים ביותר נותנים לי רגעי ונקודות חיות"

העלייה רוחנית בה נדרש האדם להתמיד, להתקדם, ולהתעלות דרגה אחר דרגה, מצריכה גם תחושת מילוי וסיפוק, לא ניתן להניע את כוח הרצון לבד ללא תחושת סיפוק, נמצא איפה בכדי להתחבר וליהנות ממצוות התורה צריכים להרגיש חצי!